פסק-דין בתיק ב"ל 3968-06

1.         במסגרת ההליך שלפנינו, מבקש מר שמעון רוזנפלד  (להלן: "התובע") להכיר באוטם שריר הלב אשר אירע לו ביום 23/2/05 כתאונת עבודה.

            יצוין, כי במסגרת ההליך שלפנינו, אין חולק על כך, שביום 18/2/05 בעת שהתובע נהג באוטובוס כשהסיע ילדים הוא היה מעורב בתאונת דרכים כאשר נהג אחר סטה ממסלולו. על אף שהתאונה עצמה היתה קלה ואף לא הוגש בגינה דו"ח למשטרה, מבחינת התובע היה מדובר באירוע חריג, שכן התפתח ויכוח סוער בינו ובין הנהג השני, אשר התפתח לקללות. הוויכוח נמשך כ- 10 דקות ובמהלכו אף חשש התובע לשלום הילדים שהיו ברכב. המדובר בתאונת הדרכים הראשונה שארעה לתובע כנהג אוטובוס.

תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), מהטעם המרכזי כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 23/2/05.

2.         ביום 7/8/09 ניתן פסק דין בתיק, על ידי כב' השופטת עדנה קוטן, הדוחה תביעתו של התובע, בין היתר, מאחר וברישומים הרפואיים השונים בעניינו של התובע נרשם, כי הוא החל לסבול מכאבים בחזה יומיים- שלושה, לכל היותר, בטרם יום 23/2/05, ואינם מתיישבים עם טענת התובע, לפיה, סבל מכאבים בחזה במשך חמישה ימים, מיום 18/2/05.

כמו כן, ובהתאם לחוות דעתו של פרופ' קרן, אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין, נשלל הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע מיום 18/2/05 ובין האוטם בו הוא לקה ביום 23/2/05.

3.         התובע ערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 22/3/10 ניתן פסק דין בערעור, ונקבע, כי עניינו של התובע יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן כדלקמן:

"א.       האם יש מקום לבטל את העובדה שהוסכמה על הצדדים כמפורט בסעיף 3ד לפסק דינו של בית הדין האזורי לפיה: "התובע המשיך בעבודתו ובמהלך הנסיעה החל להרגיש כאבים בחזה, אולם לא פנה עקב כך לטיפול. התובע המשיך בעבודתו כ- 5 ימים תוך כדי כאבים בחזה, אשר התגברו ביום 23.2.05".

ב.         ככל שבית הדין יחליט שיש לבטל את המוסכם כאמור לעיל, יברר בית הדין מהו המועד בו התובע החל לחוש בכאבים בחזהו: האם כטענתו כמפורט בסעיף 3ד לעובדות המוסכמות או שמא כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים. למען הסר ספק תינתן לצדדים האפשרות להשלים ראיות וטענות ככל שהם מבקשים לעשות כן".

השתלשלות העניינים בתיק:

4.         התובע יליד שנת 1949 ומשמש כנהג אוטובוס מזה כ- 30 שנים.

5.         ביום 14/11/06 הגיש התובע את תביעתו להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 23/2/05 כתאונת עבודה.

            לטענת התובע, ביום שישי ה- 18/2/05, במהלך עבודתו, הוא הסיע כ- 50 תלמידים בכיתות ג'- ד' ללא מלווה, ופגע באוטובוס רכב בעוצמה.

            התובע ירד מהאוטובוס על מנת להחליף פרטים עם הנהג הפוגע ולבדוק את מידת הנזק שנגרם. הנהג הפוגע פנה לתובע בצורה מילולית מאיימת ואלימה, שגררה חילופי דברים קשים בין הצדדים וכמעט הגיעה לכדי אלימות פיזית.

            התובע החליף פרטים עם הנהג הפוגע ודיווח לקצין הבטיחות הממונה עליו אודות התאונה וההתרחשויות.

בסיום ההתרחשויות, המשיך התובע את הסעת התלמידים. במהלך הנסיעה, התובע חש כאבים בחזהו, אולם, לא ייחס חשיבות לכך, וסבר כי הכאבים יחלפו מעצמם, במהלך מנוחת השבת.

הכאבים בחזהו של התובע לא עברו, אולם, התובע לא ייחס לכך חשיבות רבה.

ביום 23/2/05 במהלך הנהיגה באוטובוס חש התובע התגברות משמעותית בכאבים, שלוו בכאבים ביד שמאל. כמו כן, התובע החל לפתע להזיע ולסבול מחולשה, ולמרות זאת, המשיך בנסיעה.

הכאבים התגברו והפכו לבלתי נסבלים, והתובע פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב והוכנס לניתוח מעקפים (סעיפים 16- 6 לכתב התביעה).

6.         העובדות בתיק הוסכמו בין הצדדים בהתאם להודעתם מיום 11/1/09 והחלטת בית הדין מיום 13/1/09 כדלקמן: